מגישות: וקנין רחל
פרץ נגה
מוגש אל: אלי לובוביץ
האנטומיה של הכבד
הכבד הוא בלוטה במשקל של כ-1400 גרם (אצל אדם בוגר). הוא ממוקם מתחת לסרעפת ותופס את רוב ההיפוכונדריום הימני וחלק ממערכת הבטן. הוא מכוסה כמעט כולו ע"י קרום הצפק.
מתחת לקרום הצפק, ישנה רקמת חיבור צפופה העוטפת את הכבד כולו.
הכבד מחולק לשתי אונות בסיסיות. האונה השמאלית קטנה יותר, ואילו האונה הימנית, אף היא מתחלקת לשלושה חלקים. החלקים מחולקים כל אחד ע"י כלי דם וסיבים פיברוטיים רבים, היוצרים מבנה תומך לאוניות.
האוניות מכילות תאי אפיתל הקרויים Hepatocytes.
תאי האפיטל מסודרים בענפים בלתי אחידים כציפוי פנימי מסביב לוריד הכבד המרכזי.
בנוסף לקפילריות, מצויים בכבד מרווחים גדולים יותר הנקראים Sinusoids.
מרווחים אלה מסודרים עם תאי קופר. פגוציטים אלו הורסים תאי דם לבנים ואדומים ישנים, חיידקים וטוקסינים שונים.
צינור הכבד, ה-Hepatic, נוצר ע"י התחברות צינורות וצינוריות המרה. אל צינוריות המרה מתרוקנת המרה המופרשת ע"י תאי הכבד, מתוך הקפילילריות. צינור הכבד ממשיך ומתחבר עם הצינור הציסטי ושניהם יחד יוצרים את צינור המרה המשותף.
המרה נכנסת לצינור הציסיטי, ונאגרת זמנית בכיס המרה.
גרויים שונים המופיעים לאחר הארוחה, גורמים לכיווץ כיס המרה. כיס המרה משחרר את המרה שנאגרה לתוך צינור המרה המשותף. צינור המרה המשותף וצינור הלבלב נכנסים אל התריסריון, אל צינור משותף, הנקרא The Hepatopancreatic ampulla.
זרימת הדם לכבד:
מבעד לשער הכבד הפונה כלפי מטה ושמאלה, נכנסים עורקי הכבד המביא דם ורידי ווריד השער המנקז את הדם הורידי ממערכת העיכול. מן השער יוצא צינור הכבד שנוצר דרך התחברות כל צינורות המרה הקטנים שבכבד.
צינור הכבד מתנקז לצינור המרה המשותף, מסתעף ממנו לתריסריון ונכנס לתוכו יחד עם צינור הלבלב. את הדם מהכבד, מנקזים רוידי הכבד הזורמים אל תוך הוריד הנבוב התחתון.
המחזור הסיסטמטי – מחזור זה כולל דם מחומצן החוזר מהריאות אל החדר השמאלי של הלב, וזורם אל כל רקמות הגוף.
המחזור הריאתי – לאחר שהגיע הדם אל רקמות הגוף, הוא חוזר אל הצד הימני של הלב, זורם אל הריאות וחוזר אל הצד השמאלי של הלב, תוך לקיחת חמצן ומסירת דו-תחמוצת הפחמן.
המחזור הפורטלי – הדם מהמעיים ומהטחול זורם אל הכבד ודרכו לפני שהוא חוזר אל הצד הימני של הלב. הדם מובל אל הכבד דרך הוריד הפורטלי. לאחר שעבר דרך הכבד, הדם זורם בוריד הכבדי, המוביל אותו אל הוריד הנבוב התחתון, אל הצד הימני של הכבד.
דרך העורק הכבדי, מקבל הכבד דם ישירות מהלב.
המחזור הפורטלי, וורידים של המחזור הסיסטמי, מתקשרים בושט, בקיבה, בפי הטבעת ובמעי הדק. במצב נורמאלי, אין כמעט זרימה מהמחזור הפורטלי אל המחזור הסיסטמי.
הפרשת הבילירובין
הבילירובין נוצר בכבד. זהו פיגמנט צהוב, שמקורו בכדוריות דם ישנות. הוא נלקח ע"י ההפטוציטים מהדם, והם משנים אותו לצורה המסיסה במים, וכך הוא מופרש למרה. הוא מהווה אחד ממרכיבי המרה, הכוללת גם מלחי מרה, חומצות שומן, כולסטרול ומרכיבים נוספים.
תרכובות המרה מיוצבות ומשתנות בהפטוציטים (תאי הכבד העליונים), ומופרשות אל צינוריות מרה קטנות המצויות בתוך הכבד. צינוריות המרה יוצרות רשת מסועפת של צינורות ההולכים ומתרחבים, עד שהם הופכים לצינור המרה המשותף. צינור המרה המשותף מוביל את המרה על המעי הדק.
תפקידיו הכימיים של הכבד
בין תפקידיו הביוכימיים הרבים של הכבד, ישנם:
• סנתוז גורמי הקרישה.
• סנטוז והפרשת חלבון האלבומין.
• סיוע לשמירת איזון המים בין הדם לרקמות ולאיזון נפח הדם.
• שימוש כמשנע חלבוני להורמונים סטרואידים מסוימים.
• ייצור ושינוי תרכובות מרה.
• השתתפות בתהליכי חילוף החומרים של הכולסטרול וההמרה של חלבונים ושומנים לגלוקוז.
• בכבד עוברים הטוקסינים תהליכי חילוף חןמרים. הוא בעל חשיבות רבה לטיהור הגוף. הוא מפרק את המטאבוליטים שלהם יותר שומן מסיס אל תוך זרם הדם למקטעים עם פחות יונים ושומן מסיס, בכדי לאפשר לכליות להפטר מהם. כיוון שמטאבוליטים מסויימים, ביניהם תרופות ותוספי מזון שונים, אינם מתפרקים בקלות, הם עלולים לפגוע בכבד.
• פעילויותיו המטבוליות של הכבד חיוניות להפקת אנרגיה למח, שרירים ואיברים פריפריים אחרים.
• הכבד הופך גלוקוז לגליקוגן, ובצורה זו מסוגל לאגור עד 400 קילו קלוריות. ע"י תהליך גלוקוניאוגנזיס וע"י פירוק מאגר הגליקוגן, הכבד מסוגל לשחרר גלוקוז לדם.
• בעל תפקיד חשוב ועיקרי בויסות השומנים – מייצר חומצות שומן במקרים של עודף בגלוקוז. במצבי צום, הוא משנה חומצות שומן לגופיפי קטון.
תפקידי הכבד:
1. מטאבוליזם של פחמימות
לכבד חשיבות עליונה בשמירת רמת הגלוקוז בדם: הוא מסוגל להפוך גלוקוז לגליקוגן, כאשר רמת הגלוקוז בדם גבוה, ולהיפך.
הוא הופך חומצות אמינו מסוימות וחומצות לקטיות לגלוקוז כאשר רמת הסוכר בדם נמוכה.
הוא הופך סוכרים אחרים, כמו פרוקטוז או גלקטוז, לגלוקוז, והופך גלוקוז לטריגליצרידים.
2. מטאבוליזם של שומנים
הכבד אוגר טריגליצרידים מסוימים, מפרק חומצות שומן לאציטל קו-אנזים A – בתהליך הנקרא "בטא אוקסידציה", והופך לגופיפי קטון בתהליך הנקרא קטוגנוזיס.
הוא בעל תפקיד חשוב בסינתזה של ליפופרוטאינים אשר מוליכים חומצות שומן, טריגליצרידים וכולסטרול אל מגופי התאים.
תאי כבד מסנטזים כולסטרול ומשתמשים בו לייצור מלחי מרה.
3. מטבוליזם של חלבונים.
תפקיד הכבד במטבוליזם של החלבונים הינו כה משמעותי, עד כי בלעדיו היה מתרחש מוות תוך ימים ספורים.
הכבד מבצע ד-אמינציה (מסיר את הקבוצה האמינית NH2) מחומצות האמינות, כך שהן יכולות להיות מנוצלות לייצור ATP או המרה לפחמימות או לשומן.
הכבד ממיר את התוצר האמוני הרעיל (NH2) לחומצת שתן הרבה פחות רעילה לשם הפרשה בשתן.
תאי הכבד מייצרים את רוב פלסמת החלבונים, כמו למשל אלפא וביתא גלובולינים, אלבומין, פרוטרומבין ופיברינוגן.
אנזימי הכבד יכולים לבצע טרנס-אמינציה, העברת קבוצה אמינית מחומצת אמינו לחומר ארח המרת חומצת אמינו אחת לשניה.
4. סילוק תרופות והורמונים
הכבד מנטרך מרעלים או מפריש למרה סמים כגון פניצילין, אריטרומיצין וסולפנואמידים. מבחינה כימית, מסוגל הכבד לשנות או להפריד החוצה הורמוני תירואיד והורמונים סטרואידים, כגון אסטרוגן, אלדוסטרון, אלכוהול, אמוניה ואוריאה.
חילוף חומרי תרופה, הוא אחד מהפעילויות החיוניות של הכבד. רוב החומרים מתמחים בכבד ומומרים בו מצורת מינרלים מסיסה של שומנים לתוצרים קוטביים מסיסים במים שמופרשים החוצה מהגוף ביתר קלות.
5. הפרשה של מרה.
בילירובין, המגיע מה-HEME של כדוריות דם בלויות, נספג ע"י הכבד מהדם ומופרש למרה. רוב הבילירובין במרה עובר תהליך של חילוף חומרים במעי ע"י חידק ונעלם בצואה.
6. סינתזה של מלחי מרה
מלחי מרה מנוצלים במעי הדק להכנת תחליב וספיגה של שומנים, כולסטרול, פוספוליפידים וליפופרוטאינים.
7. אגירה.
בנוסף לגליקון, הכבד אוגר ויטמינים A, B12, D, E, K ומינרלים- ברזל ונחושת.
תאי הכבד מכילים חלבון הנקרא APOFERRITIN, המצטרף עם ברזל לייצור ה-FERRITIN, הצורה שבה הברזל נאגר בכבד, והוא משוחרר ממנו כאשר יש בו צורך במקום אחר בגוף.
8. פגוציטוזה (בלענות)
תאי הרטיקולואנדותלים (תאי קופר) של הכבד, שצורתם דמוית כוכב, בולעים כדוריותדם אדומות בלויות, כדוריות דם לבנות ומספרסוגים של חיידקים. מצב של הרס תאי דם אדומים מודגש יותר כאשר קיים אי תפעול של הטחול.
9. שפעול ויטמין D
העור, הכבד והכליות משתתפים בהפעלה של ויטמין D.
פעילויות בהן מעורב הכבד:
• אגירת ברזל
• ייצור אנרגיה מהירה בעת הצורך
• וויסות שינוע של מאגרי שומן
• ייצור חלבונים חדשים בגוף
• מניעת בזבוז אנרגיה זמנית ע"י אגירת ויטמינים מסוימים, מינרלים וסוכרים.
• וויסות קרישי דם.
• סיוע בתהליכי עיכול ע"י ייצור מרה.
• פיקוח על ייצור והפרשת כולסטרול
• השתתפות בחילוף החומרים של האלכוהול
• נטרול והריסת חומרים רעילים
• פיקוח ושמירה על רמה סדירה של כימיכלים ותרופות בדם
• סינון הדם ושחרור שיירים מיותרים למרה
• משרת כאיבר עיקרי ליצירת דם לפני הלידה
• פיקוח על המאזן ההורמונלי
• סיוע לגוף בהתמודדות מול זיהומים, ע"י ייצור והסרת חיידקים מזרם הדם.
• חידוש רקמתו.
בדיקות מעבדה:
1. תפקודי כבד – בדיקה זו בודקת את כושר ייצור החלבונים ע"י הכבד.
היא כוללת:
א. בדיקת אלבומין
ב. בדיקת קרישה PT
2. מבחני סריקה – בדיקות המאבחנות נזק בתאי הכבד הנובע עקב חסימה בניקוז המרה מחוץ לכבד:
א. בילורובין
ב. בדיקת אנזים אלקליין-פוספטאז/פוסטאזה בסיסית. – רמה גבוהה נגרמת ע"י עליית מלחי המרה בכבד ועלייה בקצב הייצור של האנזים בכבד כתגובה לחסימה.
ג. אנזימי טראנס-אמינזות: SGOT ו-SGPT. כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הכבד, רמת אנזימים אלו בדם עולה.
3. הדמיה: בדיקות ממוגרפיה ורנטגן. אלו עשויות לתת רמזים להמצאות Cirrhosis, אך האבחנה הסופית נקבעת ע"י ביופסיה של הכבד.
א. מיפוי כבד עם חומר רדיו-אקטיבי – כך ניתן לזהות פגמי מילוי – כבד מוגדל ולדקות.
ב. U.S. – אולטרסאונד לכבד.
ג. צילום C.T
ד. M.R.I
שחמת הכבד – Cirrhosis
שחמת הכבד הינה מחלה ניוונית, בה ניזוקים תאי הכבד וישנה התפשטות של גושים בכבד, תוך היווצרות רקמה פיברוטית.
התפתחותה של הרקמה הפיברוטית גורמת לעיוות של המבנה הנורמלי של הכבד ולזרימת הדם אל הכבד קטנה – מה שגורם לתמותה של תאי כבד.
שחמת הכבד עלולה לגרום לאי יכולת הכבד לבצע את תפקודיו הביוכימיים.
בארה"ב, ישנה תמותה של 25,000 אזרחים בשנה בשל מחלה זו.
הפתלוגיה משתמשת במונח Cirrhosis במובנו הרחב, ומייחסת אותו לכל המצבים הניווניים של הכבד, שבהם ישנו הרס תאי הכבד הקשור בהחמרה ברורה ברקמת החיבור.
יש הטוענים כי השחמת נובעת משלושה גורמים עיקריים:
1. הרס של רקמת הכבד
2. רקמה מצולקת
3. פיצוי של היפרפלזיה או התחדשות, בהתאמה.
התבלטות תופעות אלו משתנות סבוגים השונים של ה-Cirrhosis.
באבחנה ראשונה של המחלה, ניתן לזהות שינוי בהתפשטות של רקמת החיבור במרווחים הפורטליים, אם התרחבות אל האונות שבין תאי הכבד הצדיים. לעומת זאת, עליה סתמית ברקמה הפיברוטית של המרווח הפורטלי אינה אינדיקציה ל-Cirrhosis. כלומר, תצורת המרווחים צריכה להיות מעוותת ומלווה בהתמזגות של החיבור הפרילובולארי מסביב לאוניות.
החוקרים סבורים, כי הפרעות מטבוליות הנן הגורם לכך שה-Cirrhosis היא תוצאה של גורמים רעלניים ישירים המשולבים עם תגובה אלרגית. תגובת רקמת החיבור היא בטבעה של התגובה האלרגית לתוצרים של נזק לרקמת היסוד. הרס רקמת היסוד והצטלקותה, מייצגים Cirrhosis של הכבד. על כך, מסכימים ביניהם כל החוקרים. לעומת זאת, ההסכמה פחותה לגבי חשיבותו של תיקון רקמת היסוד – על מנת להגדיר Cirrhosis נדרשים רקמת היסוד וצלקת בלבד.
קיימת בעיתיות לגבי בירור מצבים הכרחיים בד"כ ללא התייחסות לכינוי " Cirrhosis של הכבד". ישנם חוקרים, המגדירים מחלה במצב צירוטי רק כאשר יחול בה תיקון נודולארי של רקמת היסוד.
אטיולוגיה
הגיל הממוצע של הסובלים מהמחלה (על-פי מחקרים שנעשו מ-1986 ועד היום):
גברים אלכוהוליסטים – 47.8 שנים.
גברים לא אלכוהוליסטים – 49.3 שנים.
נשים אלכוהוליסטיות – 42.8 שנים.
נשים לא אלכוהוליסטיות – 51.5 שנים.
לפי הממצאים, המחלה שכיחה בעשור הרביעי והחמישי לחיים. נמצא, כי נשים נפגעות בגיל מוקדם יותר מאשר גברים.
המחלה נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בנשים, ביחס של 1:3.
מבחינה גזעית, נתגלה כי המחלה נפוצה יותר בין שחורים, ביחס של 3.89.
כמו כן, התגלה כי בקרב איטלקים ואירים גבוהה יותר השכיחות ללקות ב- Cirrhosis.
כמו כן, נתגלה כי השכיחות של בני עמים אלו ללקות במחלה, גדלה אפילו כשהם מצויים מחוץ למולדתם.
גורמי המחלה הבסיסיים:
• זיהום בקטריאלי – בעיקר דווח על מציאת סוגים שונים של סטפילוקוקים מוגלתיים שונים.
• טבק – קיימת סברה כי שימוש כרוני בטבק גורם לשחמת הכבד.
• ריבוי כדוריות אדומות – נמצא קשר בין ליקוי לחות הדם ובין המחלה.
• דימום רב בעקבות התרחבות קצות כלי הדם- ישנם דיווחים המראים קשר בין מחלת כלי הדם לבין התפתחות ה- Cirrhosis. נסיוב תואם במינו של דלקת הכבד הוא גורם שיש לקחת בחשבון בעירויי דם תכופים.
• Thyrotoxicosis – סוג של שחמת הכבד קושר גם זקפת רעלנית נפוצה.
• דלקת מעיים כרונית – שחמת הכבד מבוססת על כשל ביכולת עיכול תקינה ועל אנורמליות במסלול המעיים. על כן, יכולה המחלה להופיע כסיבוך של קוליטיס.
• אי ספיקה לבבית – שחמת כבד לבבית מופיעה לעתים במקרים של אי ספיקה ממושכת בשלב מתקדם. כאשר מדובר באי ספיקה ימנית, יש עליה באחוז הלוקים בשחמת הכבד.
• Endocrinopathies – בניסויים בכלבים, גרמה קטיעה של ההיפופיזה בלבד, או קטיעה שך ההיפופיזה ושל התירואיד, גרמו לכבד שומני ולשחמת הכבד.
• סוכרת – כבד שומני ממושך וסוכרת בלתי נשלטת נוטים לפתח פלואורה צלקתית.
• מחלה וסקולרית – חבלה כרונית בכלי הדם בדלקת עורקים נודדת וחבלות דומות עלולות להוביל לפציעות הדומות ל- Cirrhosis פורטלי, בעיקר כאשר הפציעות הללו ממוקמות בשטח הפורטלי.
• גורמי מתח (סטרס) – בתשאולים מעמיקים לגבי ההיסטוריה של חולי ה- Cirrhosis, זוהו מתחים נפשיים וגופניים שקדמו להתחלת ההתרופפות. גורמים תזונתיים וגורמי מתח עצביים, קשורים זה בזה. בין גורמי המתח, ניתן למנות הצטננות קלה, חום, כיב פפטי, מנוחה ממושכת, פציעות גופניות אם או ללא שברים, משמרות לילה, הליכים כירורגיים, עקירת שיניים, חוסר בחומצות אמינו חיוניות, העברה של פרוטאין מהכבד כתגובה לדרישות תכופות, אנמיה, היפופוטנמיה, הריון, הפרעות דמוית כרוניות, דלקת פרקים כרונית, תזונה לקויה הקשורה לזיהומים, ועוד.
• אלכוהול.
• סיפיליס.
האטיולוגיה של ה- Cirrhosis עשויה להיות מודגשת ביותר מחלק מהמקרים, ואילו באחרים, מעורפלת. אלכוהול וסיפיליס, נפוצים מאוד.
כמו-כן, נמצאו בסוגים מסויימים של Cirrhosis: אבני מרה, כשל לבבי כרוני, מחלת גרייב, ופגמנטי דם אנורמליים.
כמו כן, ניתן למנות גם את הגורמים הבאים: סוכרת, Tuberculosis, וזיהומים הכוללים –
חצבת, שנית, טיפוס, המעיים, דלקת ריאות והרעלת מתכות כגון נחושת, ארסניק, עופרת וכסף.
קיים חשד מסוים גם לגבי תבלינים ומזונות חריפים.
תפקיד התזונה
חסרים תזונתיים עשויים לשמש כבסיס להתפתחות Cirrhosis . במקרים רבים, הסימפטומים הברורים דמו לאלו המזוהים בעת מקרים של חסרים תזונתיים, לדוגמא, היפופרוטואינמייה ומיימת, אנמיה מאקרוציטית, סמפטומים נוירולוגים כמו תרדמת והזיות- דמו מכמה בחינות למצב האנצפאלאפאטי של מחסור בתחאמין ובחומצה ניקוטינית (3 B) . ייתכן, כמו כן, כי סימפטומים אלו הם תוצאה, יותר מאשר הסיבה עצמה.
אם נגדיר את ה- Cirrhosis כמחלת מחסור ראשונית, אזי האלכוהול, העגבת ומצבים טוקסיים נוספים עשויים להקרא מפגעים שניוניים של הכבד.
האלכוהול, למשל, גורם נזק רב ביותר באוכלוסייה שאינה ניזונה היטב.
להיבט התזונתי, דגש חשוב במחלק גדול מביטויי המחלה, אך לא בכל מקרי ה- Cirrhosis הפורטלית, ניתן למנות את ההפרזה במזון שומני, מחסור בחלבונים, פסולת חלבונית או חסרון ליפוטרפי.
מחסור במתיזונין (ראשוני או מותנה) נחשב כמכניזם הבסיסי למחלה. המחסור מופיע בשני מישורים- עידוד רקמת היסוד להפוך נמקית, או העדפת מחסור בכולין ושומני כבד.
בהתהוותו של Cirrhosis נסיוני, ניתן לציין את התנאים התזוניתיים הבאים:
• מחסור בויטמין C ו-B קומפלקס.
• רמה גבוה של שומנים.
• תזונה חסרה בחלבונים ועודפת בשומנים.
• תכנית תזונתיות המאופיינות בעודף בציסטאין, מחסור בציסטאין, מתיונין וחוסר איזון בחומצות אמינו.
תפקיד האלכוהול
יתכן שהאלכוהול מתפקד כגורם תורם עיקרי או משפיע בהיווצרות ה- Cirrhosis . אך חוקרים רבים גורסים כי אין די באלכוהול לבדו לגרימת המחלה. בשילוב של אלכוהול עם חסרים תזונתיים וחשיפה לרעלנים, גבוהה יותר הסבירות להתפתחות המחלה.
תפקיד הנחושת ורעלנים נוסיפים
נחקרת האפשרות שהשימוש בנחושת, בכלי בישול, הינו סיבה אטיולוגית נוספת אפשרית בפתוגזה של ה- Cirrhosis . גם מנות קטנות של סגסוגת של ברזל וזרחן, המופיעות עקב רעילות בליקרים, עלולים להיות גורם אטילוגי.
ייתכן, שזפת ותוצריה, או חומרים מסדרת הבנזול, הנוצרים תוך כדי הליכי התיישנות של הליקרים בחביות, אף הם בעלי השפעה על התפתחות המחלה.
הפורפורל המצוי ביין, ניקוטין, מנגנז ופנילהידראזין, אף הם גורמים אפשריים ל- Cirrhosis .
פתוגנזה של Cirrhosis מאלכוהול
אלכוהוליזם, והרגלי התזונה של האלכוהוליסטים, הנם גורמים חשובים ביותר ביצור של כבד שומני. לאלכוהול כרוני חמור, מתלווה פעמים רבות תזונה מגזמת, שעלולה להביא להאצת מחסור ספציפי בפחמימות. לחדירת השומן לכבד מתלוות מחלות רבות, כגון הרעלת זרחן, כלורופורם, פחמן תתרכלוריד, אלכוהול וסכרת. בסכרת מתבטא אחסון השומן בכבד במנות פחותות דל נשימה.
גם האלכוהול וגם הרגלי תזונה הלקויים, מביאים למצבים פיזיולוגיים זהים באלכוהוליזם כרוני. האלכוהול מפריע למטבוליזם של פחממות וחמצון שומן בשל פעולתו כרעלן לרקמה ותא, וכן בגלל רעב או מחסור בפחממות בתזונה- סוכר נמנע/מעוכב במעגל המטבוליזם.
אגירת שומן נגרמת כאשר ישנו ריקון מוחלט של גליקוגן בכבד, ואז הוא פגיע יותר לרעלנים. לכן, המצב המטאבולי של הכבד בהרעלת אלכוהול, יביא למחסור בחמצן בתאי הכבד.
תא הכבד, הינו רגיש במיוחד למחסור בחמצן ולנמקיות התא, עם או ללא תוצאות ניווניות שומניות. ההתהוות המהירה של רקמה צלקתית עלולה להתהוות באופן חלקי לפחות, כתוצאה ישירה ביחס לחסר החמצן, וחלקה כתהליך תקוני הנובע כתוצאה מהנמקות התא.
נזק לכבד, המייצר שינוי משמעותי במטאבוליזם של השומן עצמו, מתגלה על ידי ירידה בחמצון או המרה של חומצות שומן ועליה בהרס או הפחתת הייצור של סטרול. הירידה בחמצון חומצות השומן עלולה לגרום נזק לכבד, כתוצאה מהתערבות המכניזם הבלתי-רווי של הכבד. במצב כזה, מתמודד הכבד לא רק עם התרוקנות הגליקוגן, אלא גם עם הבעירה הבלתי גמורה של חומצות השומן.
ההתפתחות של ה- Cirrhosis בכד שומני הינה תוצאה של שילוב לחץ מכאני, מחסור בחמצן מקומי רקמתי וחוסר חמצן הגורם לניוון ולנמק תאי.
תפקיד העגבת
יש פגיעות כבד, המיוחסות באופן ישיר ל- Spirochete (מן חיידק הגורם שלשול) לא קל למיין Cirrhosis פורטלי המופיע עם חיידק העגבת- Luetic . יש הטוענים, כי בעיות כבד פשוטות נוטות להסתבך בגלל חיידקי העגבת, וכך מגיעות ל-Cirrhosis. יש חוקרים הטוענים כי סיפליס ואלכוהול, כגורם משולב, הנם הגורם העיקרי ל- Cirrhosis .
שומכר, הראה כי הקשר של עגבת או אלכוהול, או שילוב של שניהם, יותר שכיח ב- Cirrhosis , לעומת אנשים בני אותו גיל ומין של חלו ב- Cirrhosis. במחקר שערך, מתוך 45 אנשים עם Cirrhosis לפחות רבע, וכנראה יותר, היו חולים בעגבת.
אבחון מוקדם וטיפול הנם חשובים ביותר ועשויים לשנות את קיום ההתפתחות של Cirrhosis במצבים אלו.
השפעת האלכוהוליזם ותזונה לקויה יחמירו ויסבכו את התפתחות העבת עצמה.
קשר כולין- מתיונין
זהו נושא בעל חשיבות גדולה לטיפול ב- Cirrhosis ניסיוני, לטיפול במחלות כבד ובחילוף חומרים של שומנים, חלבונים וויטמינים.
השינויים וניצולם של הפוספוליפידיים על ידי תאי הכבד נעצרים או מאטים במחסור של כולין, כך ששומן מצטבר בכבד. עימדון השומן בכבד והקשר להפרעה במטבוליזם של חומרים אחרים, מגרים התרבות מהירה של רקמת חיבור.
המתיונין מתאפיין בתכונתו האנטי-נימיקית. גם חומצת אמינו נוספת, נושאת ציסטאין וסולפור, באיזון נכון עם כולין, משתפת תכונה זו.
תפקיד התיונין משתנה מחומצת אמינו חיונית לגדילה, לשיקום או לעיכוב נמקיות לפעילות ליפוטרופית על ידי תרומה של קבוצה מתילית הלא יציבה של דרך הסינתזה של כולין.
דרישות המתיונין משתנות על פי התפקיד שהוא מבצע בחילוף החומרים.
תזונה ירודה או חסרה בחלבון מובילה למחסור במתיונין ובצורה עקיפה גורמת לחסר בכולין. כולין שומר על רמת המתיונין וישנן מספר ראיות, שהוא אף יכול להגן על גליקוגן הכבד. בצורה זאת, מחליף הכולין את שומן הכבד ומעלה את תכולת הגליקוגן. אגירת שומנים בכבד, יוצרת התנגדות לנמק מסיבי של הכבד. חילוף חומרים של שומן על ידי כולין במצב של ריקון חלבוני ומחסור במתיונין מגביר את ההתנגדות של נמק מסיבי של הכבד.
אגירת שומן בכבד, בזמן שהוא תומך בהתערבות אונה צלקתית, מנוגד לכבד נמקי מסיבי. חילוף החומרים של שומן על ידי כולין על פני התרוקנות חלבון ומחסור במתיונין מורידים את ההתנגדות הזו לנמק המסיבי.
התגלה, כי תוספת של כולין ומתיונין לתזונה לקויה בבעלי חיים, מונעת שינויים אנטומיים ותפקודיים של צמצום חלבוני. יש הטוענים, כי בחסר קל של חלבון שלא מורכב ממחסור בכולין, אין שינוי משמעותי בתפקוד הכבד.
מחסור באנטיטרפסין-אלפא 1
מחסור זה הינו מחלה נרכשת העלולה להוביל לדלקת כבד ול- Cirrhosis . זהו הגורם הנפוץ ביותר של מחלות כבד בילדים. אצל מבוגרים, עלולה להופיע מעורבות ריאתית עם נפיחות בנוסף למחלת הכבד.
החלבון אלפא 1 – אנטיטרפסין נוצר בכבד. הוא בעל חלק חשוב במניעת פירוק אנזימים באברים השונים בגוף. למחלה זו, אין כיום מרפא. ניתן לשלוט או לטפל בחריגות מסויימות. הטיפול מבוסס על שימור התזונה הנורמלית, ויש לספק לגוף ולכבד תזונה חיונית ולזהות סיבוכים מוקדמים, כדי שניתן יהיה לטפל בהם טוב יותר.
קרניטין
הקרניטין חיוני להעברת שרשרות ארוכות של חומצות שומן לתוך המיטוכונדריה של הרקמה התפקודית. הוא חיוני לחמצון שומנים.
הקרניטין מיוצר בבני אדם מליזין, בעזרתה של חומת האמינו החיונית – מתיונין. תהליך זה מתרחש בכבד, בכליות, במח, בלב ובשרירי השלד. שתי חומצות אמינו חיוניות ליצירת הקריניטין – ליזין ומתיונין. 3 ויטמינים (אסקורבאט, ניאצין וויטמין (B6 ויון מתכתי אף הם נדרשים לייצור הקרניטין.
כלומר, מחסור בכל אחד ממרכיבים אלו, יהווה בעיה משמעותית בייצור הקריניטין.
לקריניטין תפקיד עיקרי בניצול ובחילוף החומרים של חומצות שומן בכבד. חסר בקרניטין בכבד מעודד חוסר סינון של שומן, שקרוי אף היצרות או גודש כבדי. שתיית אלכוהול, הינה סיבה נפוצה לחוסר סינון של שומן בכבד.
צריכה כרונית של אתנול גורמת לחוסר בתפקוד של הקרניטין. שמוש נפוץ בגורמים ליפוטרופים כגון כולין, ניאצין וציסטאין הראו שניהם בעלי ערך מועט בשחרור אלכוהול שגורם לכבד שומני. קרניטין מעכב והופך בצורה משמעותית אלכוהול שגורם למחלות כבד שומניות.
כיוון שבאופן נורמלי, מסייע הקרניטין למעבר וחימצון של חומצות ושמן במיטוכונדריה, רמות גבוהות של קרניטין בכבד יצטרכו להתמודד עם עליה במעמסה של חומצות השומן המיוצרות ע"י צריכת אלכוהול או פציעה כבדית אחרת.
כתוסף מזון, הראה הקרניטין ירידה ברמות של חומצות שומן חופשיות בחולי Cirrhosis כבדי, ואף הוריד טריגליצרידים בדם ורמות SGOT בזמן שהעלה את ה-HDL בחולדות עם השפעה אלכוהולית של מחלות כבד שומניות.
השימוש בקרניטין במחלות כבד משתייך כאשר חוסר בסינון השומן מופיע כאזהרה, במיוחד ששינויים אלו נגרמים עקב שתיית אלכוהול או חשיפה לרעלים ביולוגיים.
שחמת כבד נסיונית
ישנם גורמים רבים העלולים לגרום לניוון ולנמק של תאי הכבד. הפעולה המתמשכת או החוזרת של גורמים אלו גורמת להתהוות של דלקת כבד כרונית נרחבת.
Leanec's cirrhosis אופייני נוצרת בעיקר ע"י פוספורוס + אלכוהול, חסרים תזונתיים, חסרים תזונתיים + אלכוהול, קרבון טטרכלוריד, זפת, זיהומים בקטריאליים, סלניום ושילובים של מזהמים עם גורמים אחרים. סלניום הינו גורם ל- cirrhosis כאשר קיימות רמות נמוכות של חלבון, תפריט דל בשומנים.
Cirrhosis ניסיוני נוצר ע"י גורמים מסרטנים וחמאה צהובה. Cirrhosis הנגרם כתוצאה משאיפת צורן תואר בבני אדם.
המחלה נוסתה על ארנבות כאשר הוסיפו כמות קטנה של קוורץ ותחמוצת אלומיניום. רקמה פברוטית הופיעה קודם כל במרחב הלימפתי הפורטלי.
Cirrhosis פורטלי (ע"ש Leannec).
Cirrhosis פורטלי מתאפיין ע"י שינוי מוחלט של הצורה. דבר זה נובע מכך שלאחר כל תופעה של ניוון תאי ונמק, יש התרבות תאים של רקמות חיבור חדשות. נותרות מסות אנורמליות של רקמת כבד מנותקות חלקית מצינוריות המרה שלהן. כמויות תאי הכבד ששרדו גדלות ע"י התרבות תאים. החלק התומך נדחף הצידה ויחסים מחזוריים מופרעים.
התאים החדשים מקופחים מתזונה, כתוצאה מעיוות הורידים הפורטליים. הגדילה היתרה של הגושים הופכת תוך זמן קצר לחשופה לגורמים טוקסיים שונים, והם הופכים לנמקיים. כל חוזר על עצמו תהליך של התרבות רקמת חיבור, ושל קריסת רקמות תומכות. אזורים מעטים מאוד של סידורים אונתיים נשארים.
ישנו קשר הדוק בין דלקת כבד זיהומית ו- cirrhosis פורטלי. בעיקר, כאשר המחלה מתקדמת בצורה איטית, ובכך לא נערכים מעקבים וטיפולים, ובהדרגה היא מתפתחת ל- cirrhosis.
בריפוי של דלקת כבד זיהומית, ישנם שני גורמים חשובים באיטיולוגיה של cirrhosis פורטלי- קיומה של ההנחה שהיסטוריה צהבתית גרמה להתקפה של דלקת כבד זיהומית, וההסכמה לדיאגנוזה של cirrhosis פורטלי ללא קיום אנטומי.
הוירוס הספציפי של דלקת כבד זיהומית עדיין לא בודד באופן מעבדתי, ו- cirrhosis פורטלי דומה באופייה הקליני לשאר מחלות הכבד.
סימפטומים וסימנים:
הסממנים הקליניים של ה- cirrhosis הפורטלי תלויים ברמת המחלה המאובחנת בראשונה. המחלה עלולה להיות "שקטה" ולא לעורר חשד, ולהתגלות באופן מקרי ע"י בדיקות תקופתיות וכמחלה שאינה קשורה, או במקרה של נמק. במקרים מסוימים, הגדלה של כבד נוקשה עלולה להתבטא ב- cirrhosis. ההסבר של קשיות בכבדים מסוימים ונורמלים אינו ודאי. יש המייחסים זאת לאיכות מסויימת שקשורה במבנה וברקם.
• הקאה דמית פתאומית עקב קרע של וריד השוט- כסימפטום מאוחר של המחלה.
• הרחבת הורידים ההמורידיאליים (טחורים) – אף היא כסמפטום מאוחר של המחלה.
במקרים מסוימים, התסמינים הינם עקב הפרעה בעיכול ובעיה בתפקוד המעיים.
כאשר החולה אלכוהוליסט, ותנועותיו קשורות למערכת העיכול, במיוחד הקאה דמית בבוקר, נחשדת אפשרות ל- cirrhosis.
יתכן דיווח על הפרעות עצביות בגפיים על בסיס של שימוש באלכוהול, או גרד בעור מאותה סיבה.
בד"כ הסימפטומים יכוונו למחלה חריפה או התקפה חולפת של דלקת בקיבה בעבר. בד"כ אלו סימפטומים של מערכת העיכול, בד"כ עם קשר לאלכוהול, חוסר תיאבון (אנורקסיה), במיוחד הקאה דמית בבוקר, התנפחות ביטנית עם כאב או התרופפות המעיים.
החולה מאבד כוח ומתעייף בקלות.
עולים סימפטומים של דכדוך או רגזנות, תחושת כבד או רגישות של החלק האמצעי והעליון של הבטן, או בשיפולי הבטן הימית התחתונה, במיוחד לאחר ארוחות, נשימה כבדה, כבדות מנטלית, נקודות בקדמת העיניים, רגישות לכאבי ראש חוזרים, עצירות כרונית ועצלות כללית.
בד"כ הביטויים הראשוניים אליהם מתייחס החולה, הנם חוסר פעילות גופנית, אכילת יתר או נשימת אויר מחניק. דימום מהיר מהאף או הקאה דמית מגלה את טבעה של המחלה.
לעיתים, ה- cirrhosis נשאר במצב רדום וחסר תסמינים עד לסימפטומים הקריטיים של שלב הפיצוי.
מאפיין קליני נוסף הוא התפתחות של דלקת כבד חריפה הנוספת ל- cirrhosis במקרה זה, הסימנים הקליניים יהיו של הדלקת החריפה, חוץ מהמיימת שעלולה להופיע בפתאומיות.
הקאה דמית יכולה להופיע בפתאומיות חושים לפני הופעת המיימת. במקרים מסויימים, שלב המיימת לעולם לא יתפתח, במקרים אחרים, שלב זה יתפתח ללא התראה של הקאה דמית.
יש לבדוק אנישם עם כאבים באזו רהכבד, כאבים באזור המרה, טחורים של דרכי העיכול שאינם קבועים לנקודת מוצא מסוימת, שלשול , חולשה, והסטוריה של שימוש באלכוהול.
סימפטומטולוגיה של הלב וכלי הדם
בד"כ, מתואר המצב הלבבי ב- cirrhosis כחלש.
ניתן להבחין בשינויים שומניים בשריר הלב, הרחבה של החדר השמאלי, רשרושים לבביים וכשלון לבבי, המיוחסים לשלב השחמתי. במצבים מאוחרים, בד"כ גם מתגברת מהירות הדופק.
במצב הפיצוי, או במצב השקט של המחלה, לחץ הדם בעליות הלב הינו נורמאלי, ואילו במצב הפעיל של המחלה הוא נוטה להיות נמוך.
לעיתים, עלול להופיע נזק בשריר הלב.
עלול להופיע מחסור בסיסי בויטמין B וסימנים לבביים של מחלת הברי-ברי בנסיבות אלה, מיימת מתרחשת ללא תלות בלחץ דם פורטלי גבוה בנזק כבדי חמור במיוחד, אפילו במתן מינונים גבוהים של תיאמין קיים קושי בתיקון המצב המיימתי הזה.
תסמינים הקשורים בעיניים
עיוורון יום הינו היוצא מן הכלל. עיוורון לילה שכיח ב- cirrhosis ממושכת. זהו אחד הסימפטומים המהווים תסמין אבחנתי ל- cirrhosis שקט.
ויטמין A ופרו-ויטמין בטא קרוטן יעילים לתיקון עיוורון זה אצל חולים עם פגיעה בכבד, אך הם לעיתים אינם יעילים בחולי cirrhosis, ותורמים לחוסר היכולת של הכבד לאגור ויטמין A ממקורות נורמליים.
הפרעות אנדוקריניות:
ניתן לציין התפתחות מסיבית של הגדלת שדים בגברים, וניוון של האשכים.
דבר זה מוליך לחוסר פעילות מתאימה של אסטרוגן על ידי כבד וגורם לכמות עודפת של אסטרוגן.
ניוון אשכים ותזונה לקויה לאורך שנים הנם סיבוכים נפוצים ב- cirrhosis . סיבוכים נפוצים אלו של cirrhosis עשויים להיות גם גורמים, משום ששניהם עלולים לעלות מצב Gynecmastia במקרים שאינם שחמתיים.
ניוון האשכים הינו הפיך, כאשר חוסר פעילות היסטולוגית מופיע בפתאומיות.
סימנים פיזיים
הדבר העיקרי באבחון cirrhosis במצב "שקט" או מפוצה, הינו כבד מגודל. כמו כן, הגדלת הטחול, בצקת בגפיים התחתונות, צהבת הנראת לעין, טחורים והרניה. גם צורה לא תקינה של הצפורניים בידיים אינה שכיחה ב- cirrhosis פורטלי. לאחר ניתוח מקל של מיימת, תתכן התפתחות הדרגתית של "אצבעות היפוקרטס". מקרים של cirrhosis פורטלי עם חום, נוטים יותר לפתח את אותך בעיות ציפורניים.
נתונים על מחסורים תזונתיים
יש דמיון רב בין סימפטומי תזונה לקויה לאלו של cirrhosis פורטלי. השינויים הנם יחסי התדירות. ניתן לציין לשון חלקה, עור גס, דלקת עצבית, דמנציה, אנמיה מקרוציטית, הפרעה במערכת העיכול, כסימפטומים המעידים על שלב המחסור.
סימפטומים של מערכת העיכול
סימפטומים אלו תלויים במצב העמדון הפורטלי. בין הסימפטומים הנפוצים ניתן לציין:
• כאבי בטן ודכאון מלווין במיימת
• דלקת אזניים
• חולשת מעיים או חסימה של הוריד הוזנטרי- הכאב עלול להופיע עקב חסימה חלקית של הוריד.
• דלקת של מעטפת הטחול- עושיה להסביר את הכאב ברביע העליון השמאלי.
• אנורקסיה- תתכן כתוצאה ממימת בלבד, או בנוסף לדלקת קיבה והגדלת הטחול.
• צואה דמית- עלולה להגרם מהקאה דמית או נטייה כללית לדימום.
• צהבת
• חולשה
• עיכוב ספיגת מים והפרשת מים
• ירידה במשקל
• חום
• כאב בטן
• פגיעה בעור
• אודם בכפות הידיים כתוצאה מגודש בנימים
• טחורים
• angiomata-telangiectasia – גידול הגורם להרחבת כלי דם שטחיים או לימפה שנובעים בדרך כלל משימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים. עם זאת, בהרבה מקרים הסיבה אינה ידועה ומתבטאת בדרך כלל בפנים, בצוואר ובזרועות.
• Pophyria- הפרעה במטבוליזם של פרופירין, המאופיין בעליית היווצרות והפרשת פרופיאין או תוצריהם.
סימפטומים ניורולוגים
• אנצפלופטיה- תסמונת ניורו-פסיכיאטרית חריפה או כרונית, הנובעת מירידה בתפקוד הכבד בנטרול רעלים, במיוחד אמוניה.
במנגנון ביו כימי, מתבטא הקשר בין ההפרעות הניורו- פסיכיאטריות לבין האמוניה, ונגרם נזק פעיל גם ברקמות המוח על ידי האמוניה עצמה, כתוצאה מאי יכולתו של מסנן המוח- BBB .
במנגנון המשני, עליית הלחץ בכבד עלולה לגרום בעקיפין לגודש ורידי בחיבורים בין המערכת הסיסטמית למערכת הפרוטלית. כתוצאה מכך, ישנה עליה בלחץ התוך-גולגולתי, המאפשר זרימה של טוקסינים ישירות למוח.
ממצאים פיזיקלים
הסימפטומים העיקרים בשלב הפיצוי:
• התנפחות ביטנית.
• מיימת.
• הגדלת כבד.
• בצקת.
• הגדלת הטחול.
• ורידים ביטניים.
• עור פנים אדום, סמוק.
• ורידי אף והלחיים עלולים להיות מורחבים, ועשוי להיווצר מצב של אקנה.
• עשויות להופיע על העור מספר נקודות אדומות, עשויות להופיע מספר תצורות של אודם עורי בפנים, המובילות לניוון העור בדומה ללופוס. על כן יש להזהר באבחנה.
• העור עשוי להחוויר ולהראות "מלוכלך".
במצבים מתקדמים:
• הפנים מתוחים ורזים.
• לחמית היען גדושה.
• לובן העין מצוהב.
• הלחיים והרקות הופכות קרועות.
• העין דומעת.
• ניכר יובש בשפתיים.
• הלשון רועדת ובעלת שכבת חיפוי דקה.
דליות בושט
התרחבות של ורידי הושט ב- cirrhosis פורטלי הינה אחת האפיונים הקליניים החשובים ביותר. לפחות 10% מהמקרים שנבדקו היו מקרי מוות כתוצאה מדימום ורידי ושטי. דליות בושט אינן מצב נדיר. הן נכחו ב-855 מהמחקרים הסופניים בהם נמצאה נמקיות רחבה.
תנאים פתולוגיים קשורים ל cirrhosis
1. דלקת לבלב כרונית וחריפה עלולה להפוך לנמק שומני. הפגיעה הלבלבית עלולה להיות קשורה לשינויים שומניים בכבד. חסר בחומצת אמינו ובליפוטרופ, חשוד כבסיס לכבד שמני.
2. הגדלת הטחול- שכיחה במחלת כבד כרוני חריפה. נגרמת על ידי שני גורמים:
3. לחץ דם גבוה פורטלי.
4. תגובה קשורה ברטיקולום ובחלק פנימי של הטחול עצמו. זיהום או
גורמים רעילים אחרים פועלים להעלאת הרקמה הרטיקולו-
אנדוטלית בטחול. הפרעות מטבוליות גם מעלות תפקוד טחולי ואת
גודלו.
5 . חסימת מעיים.
6. פגיעה במערכת העיכול- בדרך כלל, ניכרים גודש ורידי כרוני ודלקת
קיבה כרונית. חלק, כתוצאה מנטילת אלכוהול וחלק מחסימה
פורטלית. גם המעי מארה גודש ורידי ודלקת מעים כרונית- בולט
בעיקר בתריסריון.
סרטן הכבד
סרטן הכבד אינו שכיח, אך שכיחות עולה בהרבה כאשר יש רקע של צמקצ, בה ישנו שגשוג מתמיד של תאים. השגשוש עלול לחרוג מגבולות הנורמה ולהיהפך לממאיר. מהלכו של סרטן הכבד הינו מהיר למדי, והוא שולח גרורות רבות בעקר בתוך הכבד. אין עדיין כל אפשרות של טיפול כירוגי או רדיולוגי בסרטן הכבד.
Cirrhosis של הכבד היא מחלה בלתי הפיכה. עם זאת טיפול במחלת הכבד הבסיסית עשוי להאט או לעצור את התפתותה. הטיפול תלוי באטיולוגיה, אך ניתן לציין מספר נקודות חשובות:
• הפסקת השימוש באלכוהול- יפסיק את התפתחות ה- cirrhosis האלכוהולית.
• הפסקת תרופות הפטוטוקסיות או הסרה של רעילות סביבתית- תעצור את התפתחות המחלה.
• טיפול במחלות מטאבוליות, אך הוא יעיל.
• טיפול ב'אינרפרון'- עשויה לסייע במרקים של הפאטיטיס ויראלית כרונית מסוג B ו- C .
• טפול ב'פרדניזון' ו'אזטיאופרין' עשוי לסייע במקרים של הפאטיטיס אוטואימיונית.
• תרופות- תרופות כמו למשל, Ursodiol, עשויות להאט התפתחות של cirrhosis התחלתית של המרה, וכנראה גם של Sclerosis .
אצל חולי ה- cirrhosis של הכבד, חייבים לטפל ישירות גם בסיבוכים.
בוריצה ושטי מדמם ניתן לטפל על ידי חבישת גומי או סקלרותראפיה אנדסקופית
במיימת ובצקת בדרך כלל מטפלים בתזונה דלת נתרן, וחובה לשים דגש על דיאטה זו לחולים עם סימפטומים אלו. במצב מתקדם, ניתן לטפל במיימת ובבצקת על ידי טיפול בשיתון.
ל- Encephlopathy Hepatic, ניתן לסייע על ידי תזונה דרך חלבון ומרכיבים כגון לקטוז. בזיהומים, כגון פריטוניטיס בקטריאלי פתאומי, יש לטפל מיד על ידי אנטיביוטיקה.
לבעיות קרישה, ניתן לעיתים לתת ויטמין K .
יש לנהוג במשנה זהירות עם תרופות העוברות פירוק בכבד.
במצבים סופניים של cirrhosis, השתלת כבד יעילה מאוד. בדרך ככלל, סרטן כבד הינו קונטרה-אינדיקציה להשתלה, ובדרך כלל ההשתלה אינה מבוצעת בחולים שעבור את גיל 70 .
הטיפול ב- cirrhosis
כמובן, הטיפול תלוי בסוג ה- cirrhosis ובשלב בו נמצאת המחלה. מטרות הטיפול הן עצירת המחלה, תיקון הנזק שהופיע, אם אפשרי, וטיפול בסיבוכים המגבילים, או טיפול לכל החיים. לשם עצרתו או תיקונו של תהליך המחלה, יש לסלק את הגורמים לה.
ב- cirrhosis הנגרם כתוצאה מצריכת אלכוהול:
• יש להמנע מאלכוהול.
• יש לדאוג לשינוי תזונתי מתאים.
ב- cirrhosisהנגרם על ידי דלקת כבד ויראלית:
• מטפלים באינטרפרון בכדי לשפר את תגובות מערכת החיסון לזיהום ויראלי.
בחולי cirrhosis עם צהבת:
*ויטמינים מבסיסים בשומן עשויים להועיל.
מחלת וילסון
• מניעת צריכה מופרזת של נחושת על ידי תרופות המדללות את כמות הנחושת בגוף.
המוכרומוטוזיס
• הורדת הצריכה המופרזת של ברזל על ידי הקזת דם.
רוב הצורות של cirrhosis
• השתלת כבד על ידי החלפה של האיבר הפגוע כאשר מופיע כשל כבדי מתקדם. השתלת הכבד הינה יעילה מאוד במצב סופני של cirrhosis וכאשר נוצרים סיבוכים חמורים. בדרך כלל, תרופה אקטיבית או שימוש לרעה באלכוהול הנן קונטרה-אינדיציות להשתלת הכבד. גם סרטן כבד הוא בדרך כלל קונטרה-אינדקציה להשתלה, למעט בפרוטוקלים ניסויים.. ההשתלה בדרך כלל אינה נערכת בחולים שעברו את גיל 70.
בעת תקופת מתח, כגון טפולי שיניים, יש לתת טיפול מיוחד לחולי cirrhosis . זיהום וחום יגרמו למנוחה גורעה, פיקוח תזונתי ופיקוח זהיר על שימוש בסמים ובתרפות.
מוות מ- cirrhosis
למותו של החולה, עלול להוביל כל אחד מהסימפטומים בשלב הפיצוי של cirrhosis פורטלי. בניסוי של Meyenburg, כישלון כבדי הוביל לתרדמת ב- 18%
במחקרו של Blumenau, נמצא כי נגרם מוות מסיבוכים של מחלות מערכת כלי הדם ב- 19% מתוך 126 מקרים.
שני המחקרים, נתמכים על ידי תוצאות דומות במחקרים נוספים.
המוות עלול להגרם כתוצאה מזיהומים של מחלות הפוקדות את החולה בו זמנית כגון: דלקת ריאות, דלקת קרום הצפק ודלקת עור חיידקית. במקרים מועטים, נראה טוברקולוסיס, מוות כתוצאה ממאירויות: מחלק מקרצינומה התחלתית של הכבד, קרצינומה, נודדת במעיים.
גם מוות כתוצאה מדימום של ורידים בולטים, הינו גורם תמותה נוסף של cirrhosis. ניתן למנות גם כגורמי תמותה את פקקת וריד השער, הקאה דמית (באופן נדיר מאוד), מיימת זיהומים זיהום וטחורים, ניקור בטני ומשתנים כספיתיים העלולים ליצור מצב טוקסי העלול להוביל למוות.
ניקוי כבד:
חובה:
. 20% -. TARAXAGUMOFF
SILIBUM . 20% -.
. 20% -. ROSEMARIN
ACHEHA . 20% -.
COLENDULA . 20% -.
ישנה אפשרות נוספת, והיא להחליף אחד או 2 צמחים לצמחים הבאים:
PLANVAGO
BOLDO
HYDROSVIS
ZINZIBAR
CURCUM LONGO
EQUEVUM
GEICEGA
מומלץ 3 שבועות, כמות 60-80 X 3.
חולה בורוס A-B שהוא HEPATHIE לתת יותר עדין.
בזמן הניקוי יש לאכול פחות שומנים, להוריד בשר, גבינות, טיגונים.
תופעות לוואי: שלשול עדין, חולשה.
לחולה קנדידה חשוב ניקוי הכבד.
הגישה ההוליסטית לטיפול ב- cirrhosis
ישנן שיטות טיפול הוליסטיות שונות בהן ניתן לטפל במחלה. עם זאת, יש מתוך נקודת מבט הולסטית, כלומר, התיחסות יחידנית לחולה הספציפי, על מכלול בעיותיו ותחושותיו הפיזיות, הנפשיות והרוחניות. הטיפול רואה את החולה כישות שלמה, ועל כן נתייחס בטיפול גם למצבו הרגיש והרוחני של החולה. גם הטיפולים הסימפטומטיים, יינתנו מתוך מחשבה תרפויטית רחבה. לפני תיאור שיטות הטיפול, יש לסקור בקצרה את התנאים והמצע המסייעים להתפתחות המחלה.
שינויים סביבתיים
כיום, נוטה זמן השינה להיות קצר יותר, ועומס הלחץ והמטלות במשך היום הינו רב. ההשכמה בבוקר, עלולה להיות מלווה במצב רוח רע וברגזנות, עקב שינה בלתי מספקת או לא טובה, ומצב רוח זה עלול ללוות את האדם במשך כל היום.
גם הסטרס והלחץ, המלווים את חייו של האדם המודרני, הצורך לבצע הכל במהירות רבה, ואורך החיים הלחוץ, הינם גורמים מסייעים להתפתחות מחלות באופן כללי, ואף לפגיעה בכבד. ידוע, כי דאגה ממושכת, פחד וחרדה הנם גורמים הפוגעים בכבד.
תולעי מעי ונזק כבדי
לשם שמירה על בריאותו ויעילותו של הכבד, יש צורך בתזונה של מזון טבעי, מלא, ביא ובלתי מזוקק. כאשר המזון הטבעי מוחלף במזון מזוקק ומעובד, ניתן לייחס את הגורמים להפרעות הכבד בעיקר לשינויים אלו.
כאשר מזון מזוקק ומעובד אינו הגורם, ייתכן והנזק הכבדי הינו תוצאה של זיהום הנובע מבעיה של פרזיטים במערכת העיכול.
תולעי מעיים, נפוצות בעיקר במדינות בהן הדישון קלוקל, וכולל צואת אדם מביבי השפכין.
במדינות אלו אחוז גבוה מהאוכלוסיה סובל מתולעי מעיים. האמבות עלולות לעבור דרך אנשים הנגועים בפרזיטים, יש למנוע במהרה, לפני שיחדרו לכבד דרך צינורות המרה והמעיים. כאשר הם מגיעים לכבד, הם עשויים להרוס אותו באופן איטי ומתמשך.
על המטיילים בארצות בלתי מפותחות, לנהוג משנה זהירות, למניעת הדבקות בפרזיטים אלו.
סממנים לבעיות כבד
ניתן לציין מספר סממנים, העשויים להראות על בעיה בתפקוד הכבד:
• תחושת דחיה מפני הריח או המראה של מזון שומני או מטוגן.
• רגישות יתר לפירות.
• גרד מרגיז ומציק בצורה קיצונית- עשוי להופיע כתסמין מאוחר יותר לבעית כבד.
• תחושת צמא בלתי ניתנת לרוויה- כאשר אין בעית סכרת או חוסרת תפקוד של הלבלב.
• מרה שחורה, מצב רוח רע ביותר, תחושת אי נוחות קשה כלפי החיים והסביבה- עשויה להצביע על כבד שיצא מכלל איזון.
שומנים
לכבד ישנה רגישות גבוהה מאוד לשומנים. כאשר הוא סובל מחוסר איזון או מהפרעה כל שהיא, לא ניתן להפסיק את הספקת השומנים לגוף, כיוון שהוא זקוק לכמות מסוימת של שומנים לשם תפקודו היעיל. על כן, יש להמנע מצריכת חומצות שומן לא רוויות שנהרסו. כמו כן, יש להמנע מחימום שומן, ממזון מטוגן, ומחמאה בזמן הבישול.
בכמות מוגבלת, מומלץ לתבל את המזון בשמנים מכבישה קרה, כגון שמן חמניות, שמן פשתה, שמן שומשום וכדומה. כמות קטנה משמנים אלו יעילה לכבד.
חלבונים
לשם פעילות מקסימלית, זקוק הכבד לאספקה סדירה ואופטימלית של חלבונים. חלבון החלב נחשב לטוב ביותר לכבד. גם קטניות כגון אפונה, שעועית ועדשים הנם מקורות חלבוניים טובים.
פולי הסויה מספקים חלבון צמחי מעולה.
דגים טריים בלבד מומלצים, ויש לנקותם היטב. אי ניקוי נאות של הדג עלול לגרום להרעלה המזיקה בעיקר לכבד.
אם האדם חש צורך בבשר, מומלץ כי יאכל בשר כחוש ושרירי. בשר זה עדיף על בשר בקר או עגל. בשר חזיר, הינו מזיק ביותר במקרה זה ויש להמנע ממנו כליל. הביצים, אף הן מקור טוב לחלבון. עליהן להיות טריות ומעופות בריאים, רצוי אורגניות. מומלץ להמנע מביצים קשות, אומלטים וסלט ביצים העלולים להקשות על הסובל מבעיות כבד.
במקרים של בעיות כבד, בשר מומלץ על פני ביצים. כמו כן, הן גורמות נזק לסובלים מארטריטיס ומראומטיזם.
טיפול במחלות זיהומיות של הכבד וכיס המרה
כאשר מדובר במחלת כבד וכיס המרה הנגרמת מזיהום, החולה חש בחילה, מקיא, סובל משלשולים ומהרגשת חולי כללית. במספר מקרים, הוא אף עשוי לפתח צהבת. יש לנקוט בטיפול אינטנסיבי כנגד סימפטומים אלו.
מי חימר- יש לתת לחולה לשתות מי חימר, מחימר לבן או צהוב. מוסיפים כפית 1 של חימר לתוך כוס 100 מ"ל מים חמים. למי החימר מוסיפים כ- 10-12 טיפות של Echinaforce .
על החולה לצום במשך יומיים או שלושה, יש לנסות לאכול תפוח מקולף. לאחר מכן, תפוח עם קליפה ויש להקפיד על לעיסה ממושכת. כשתיה, ניתן לשתות מי חלב חמוצים או מי גבינה חמוצה: כפית אחת של molkosanל-100 מ"ל מים. כמו כן, ניתן לשתות מיץ פירות, כגון אשכוליות, אוכמניות או ענבים.
אם החולה עודנו חש רגיש, יתכן ולא יוכל לשתות דבר למעט מיץ גזר טרי. יש להקפיד על לגימה איטית של השתייה. בשלב זה, יש להמנע ממזון מוצק. הצום מסייע לניקוי ההפרעה בצורה יעילה ומהירה יותר, ומעמיס על מערכת העיכול, עלול לעקב את השיקום.
חשיבות השלמת הנוזלים, הנה חיונית ביותר כאשר החולה מקיא מיצי מרה. במקרים אלו, מיצוי של שן ארי יעיל ביותר.
דייסת דגנים אינה מומלצת ויש להמנע ממנה, כיוון שבדרך כלל היא מכילה מספר רב של שומנים שיגרו את הכבד בתהליך העיכול. חשיבותו של הצום בימים הראשונים הינה רבה והמזון המוצק אינו משמש אף צורך חיוני, על כן יש להקפיד על הצום.
בזמן שהחולה הצליח לעכל את התפוח המקולף, ניתן לתת לו מוזלי מלא לארוחת בוקר וערב, וניתן לתת סלט בארוחת צהריים. על רוטב הסלט להכיל שמן מכבישה קרה, מיץ לימון או molkosam.
על מנת לגרות את הכליות יש לקחת Solidago.
יש להמנע ממזון מטוגן מספר ימים לאחר ההתאוששות, ואפילו שמן או שומן מהחי עלולים לגרום לתחושת גודש בחלקו האחורי של הראש.
ניתן לחזור לתזונה נורמלית , רק לאחר השמדת כל החיידקים מהמערכת. יש להתייחס במלוא כובד הראש לתלונות כבד מכל סוג שהוא, בעיקר כאשר החולה מבצע את התוויות שנתנו לו.
במקרים של חום לא נורמלי של 39 מעלות, יש לתת ferum phosphoricum 12 פעמים ביום, עירוי מדולל של Holly , aconitum4 פעמים ביום, או כל תרופה אחרת העשויה להקל על החום. כמו כן, מומלצים מיץ גזר מרוכז וביוקרוטן, מינון יומי של 2-1 כדורי Podophilum 3 פעמים ביום, ואם יש צורך, 4-3 טיפות של Chelidonium 4 פעמים ביום או התמצית המשולבת Boldocynara.
צמחי מרפא
Caradus Marianus גדילן מצוי
SILYBUM MARIANUM / Miki thistle
הגדילן המצוי הוא בן למשפחת המורכבים. הוא זיפי וקוצני, ומתארך ומתרבה במהירות על פני שטחים נרחבים.
חלקי שימוש: חלקים עליים וזרעים.
חומרים פעילים: תערובת גליקזודים-פלאבנואידים הנקראת סילימרון, המכילה סיליבין, סיליקריסטין וסילידיאנין.
פעילות הצמח:
• ממריץ ומחזק כבד.
• מגן על הכבד מפני גורמים רעליים.
• מסייע לטיפול בדלקות אקוטיות וכרוניות של הכבד.
• מסייע לטיפול בחולי שחמת הכבד.
• פועל על קרומי התא של תאי הכבד, מאזן אותם וכך מונע כניסת רעלנים ויראליים ואחרים.
• משפר את חידוש תאי הכבד.
• מגן על קרומי התאים.
• מעכב חצמון של השומנים.
• משפר פעילות אנזים המזרז יצירת חלבונים.
• מזרז יצור והפרשת מיצי מרה.
• מגביר את זרימת החלב.
בניסויים שנערכו לאחרונה, אושר כי תרכובות כימיקליות של כמה זרעים שנלקחו מהקוצים, החלק החלב, מסוגלים להגן ולבנות מחדש את הכבד.
הקוץ החלבי נוצל להסרת חסימה של הכבד ושל הטחול, וחליטת גבעול וזרעים מומלצת כנגד צהבת.
המיצוי החלבי מפחית נזק כבדי הנגרם על ידי חומרים כימיים וביולוגים.
התרכובות של הצמח נחקרו, והראו תוצאות מצויינות לטיפול בהרעלת הפטריה manitaוA וטיפול בדלקת כבדית כרונית.
כמו כן, נעשה בהם שימוש נרחב לטיפול בדליות, גודש בבטן, בעיות וכאבי מחזור.
במחקרים על בני אדם, נמצא כי Silymarin השפעה חיובית משמעותית בטיפול במספר מחלות הכבד, בינהן cirrhosis ודלקת כבד כרונית. כאשר ניתן החומר במחלת כבד אלכוהולית כרונית, עם הימצאות של שינויים מיקרונודולרים ופיברוטיים של הכבד, שינוייםחיוביים הופיעו כבר לאחר חצי שנה- הסתמנה ירידה של בילירובין, GOT בדם, מול רמו גבוהות בתחילת הטיפול, ובהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו משך חודשי המחקר.
כמו כן, בבדיקת ה-P3P בסרום של חולי דלקת כבד אלכוהולית נכרה ירידה משמעותית של רמת החומר בדם, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
בניסוי שנערך משנת 1991 עד שנת 2000 נבדקה יעילות ה- Silymarin בחולים שסבלו מהרעלת כבד מסיבות שונות וברמות חומרה שונות. בתחילת הטיפול, נבדקה עליה ברמת אנזימים כבדיים. לאחר שמונה שבועות טיפול נתגלתה ירידה באנזימי הכבד אצל חולים שטופלו בחומר זה.
מינונים ושימושים:
3 כוסות תה מהזרעים
ליצירת הפעולות הבאות:
• לשיפור הרגנרציה של תאי הכבד.
• להגנה על הממברנות מפני טוקסנים.
• לנטורל רדיקלים חופשיים.
• לשיפור פעולת אנזמים- זירוז יצירת חלבונים ופולימרז.
• להגברת הפרשת מיץ המרה.
טינרטורה: 1:3 25%אלכוהול 5-2 מ"ל TDS .
מיצוי מוצק: 1:10 עם 10% Silymarin 700-350 מ"ג* 3 ביום.
Silymarin (מיצוי של כ- 70%) 140-70 מ"ג*3 ביום.
צירופים: Taraxacum – מחזק וממריץ פעילות כבד.
Achillea – אנטי דלקתי.
Schisandra – לדלקות כבד אקוטיות וכרוניות על רקע
דלקת/ויראלי/דגנרטיבי.
Artemisia ab – להפרעות בתפקודי מרה.
חלקי שימוש: שורש ועלים.
חומרים פעילים: כמויות גדולות של ויטמינים- A, B, C, D. מינרליים: ברזל ומלחי אשלגן (בעלים, בעיקר). גליקוזידים מרים, טאנינים, סטרולים, שמן נדיף, כולין, אספרגין, אינולין, קרטנואידים, פוליסכראידים, לקוטינים, ססקויטרפיחנים, טאראקטאצין, טריטרפינים שכוללים טארקסול וסיטיגמאסטרול, חומצות פנליות, ויטמינים, מינרלים, חלבונים, כולין, אינוזיטול, אשלגן, אספרגין, חומצה פולית, טארקסקין ופקטינים.
פעילות הצמח:
• אנטי-ראומטי.
• משתן.
• משלשל קל.
• ממריץ הפרשות מיצי מרה.
• מחזק את הכבד, תומך ומעודד את פעילותו.
• בעל פעילות אנטי-דלקתית.
• מסייע לשיפור במצבי שטפי דם בכבד.
• תומך ומעודד פעילות הלבלב, הטחול, הקיבה והכליות.
• מחזק את מערכת העיכול.
אינדיקציות:
• אבנים בדרכיי המרה ובכיס המרה.
• דלקות מפרקים ממקור ראומטי או מטאבולי.
• צהבת, שחמת ובעיות כבד.
• שטפי דם בכבד.
• דלקת כבד.
• גודש כבדי.
• דלקת בצינור המרה.
• עצירות עם מעורבות של בעיות כבד.
• לחץ דם גבוה.
• בצקת בחולי לב.
• זיהומים.
• טיהור דם.
• סותר חומצות.
אנרגטיקה: קר, מר ומתוק.
חודר לכבד ולקיבה, מסלק חום ואש רעילה- לכן מתאים לשימוש למחלות חום שונות בעיקר עם מעורבות של חום וסטגנציה בכבד- צהבת וסטגנציה עם תקיעויות למורסות, פרונקלים וגידולים שונים. יעיל ללחץ דם גבוה, ועיניים אדומות ונפוחות.
מינון מומלץ: 2 קפסולות ביום עם הארוחות.
שורש מיובש- 4 גרם X 3 (1:5)- 50-15 מ"גX 3 ביום.
מיצוי מוצק: 4:1 – 500-250 מ"ג X 3 ביום.
שימושים: לטיהור כללי: עלים בסלט.
לשיתון: מיץ מהעלים, עד 20 מ"ל X3 ביום.
ממריץ עדין לכבד ולעיכול, מטהר מצבים טוקסיים – חליטה.
תוספת לתרופה לחולשת לב- מרתח/משרה.
טינקטורה: 1:3 25% אלכוהול 3-6 מ"ל TDS.
צירופים: - Veronicastrum – לחיזוק תפקודי כבד, מערכת עיכול ומרה.
Brberis- ממריץ מיץ מרה, מחזק מערכת עיכול.
ארטישוק/קינרס
CYNARA-SCULIMOS - Artichoke G lobe
משפחת המורכבים.
חלקי שימוש: עלים והלב.
לקנרס יש הסטוריה עממית ארוכה בטיפולים במחלות כבד, הנתמכת ע"י עדויות אחרונות, בעיקר לגבי שימוש ארוך טווח.
חומרים פעילים: Silymarin - בריכוז גבוה בעלים.
פעילות:
• מגביר הפרשת מיץ המרה.
• מגן על הכבד ומחזק אותו.
• מוריד רמת כולסטרול.
• מסייע לעיכול.
• מוריד רמת סוכר.
שימושים: אכילת גבעולים קלופים.
מרתח עלים- 3 כוסות ביום.
תמצית (15% צינרין) 500 מ"ג 3 ביום.
צינרין: 500 מ"ג ביום.
גם מיצוי Synara הינו בעל השפעה משמעותיתעל הגנת הכבד ובעל השפעה מחדשת, מוריד רמות כולסטרול וטריגליצרידים בדם.
כורכום – Turmeric – CURCUMA LONGA
משפחת הזנגווילים.
חלקים לשימוש: גבעול מיובש.
חומרים פעילים: חומרים מרים, שמן נדיף, חומרים בעלי פיגמנט צהוב, עמילן, חומרים דביקים, סידן כלורידי, סיבי עץ.
הכורכומין הוא הפיגמנט הצהוב המתקבל ע"י עיכול טורמריק באלכוהול מורתח, סינון ואידוי עד לייבוש. השפעות ההגנה של הכורכומין על הכבד זהות לאלו של Silymarin ושל Syrnarin וכמו ה-Synara, וגם הכורכומין מוריד רמות כולסטרול.
צמח זה הוא מעורר עדין, הנפוץ בשימוש ברפואה. הוא שימש לטיפול בצהבת – מעט מהפרחים כתושים ומהולים בחלב – יעיל מאוד לכל סוגי מחלות הכבד, מוריד דלקות חיצוניות ויעיל בדלקות עיניים. כמו-כן, מסייע הכורכום לריפוי מחלות מעיים וצרבות ומחזק את כח הראייה.
אופן השימוש פשוט ביותר, הוא לתבל את המאכלים בכמות נדיבה של כורכום.
מינונים: כורכומין – 300 מ"ג, 3 פעמים ביום.
ברבריס – BERBERIS VULGARIS / Barberry
משפחת הברבריים.
חלקים בשימוש: קליפת הגזע, שורש.
חומרים פעילים: אלקלואידים רבים, המרכז בהם הוא Berberine – גביש צהוב ומר. כמו-כן, חומרי שעווה, מעט טאנינים, רזין, שומן, אלבומין, עמילן.
פעילות רפואית: מעודד מרה, מעודד טחול, מוריד חום, אנטיספטי, משלשל, בעל פעילות בקטריוצידית, מגביר הפרשת מיצי מרה, מוריד לחץ דם ועוצר שלשולים.
לברברמין, אחד האלקלואידים שברבריס, פעילות בקטריאלית חזקה נגד סטפילוקוקוס אאורוס וחיידקי E-coli.
אינדיקציות:
• צהבת.
• כולצסטיטיס וצירוזיס הכבד.
מחקר שנעשה ב-225 חולים בכולצסיטיטיס כרוני, בדק ת פעילות ה-Berberine. לחולים ניתנו מינונים אורליים של כ- 20-5 מ"ג TDS לפני הארוחה, אשר גרמו, לתקופה של 48-24 שעות להעלמות של סימפטומים קליניים, ירידה ברמת הבילירובין, ועליה בנפח כיס המרה.
נראה כי ה-Berberine מתקן היפרתיראמינמיה בחולי צירוזיס.
הברבריס מונע עליה ברמת התיראמין בדם בעקבות מתן תירוזין אוראלי ע"י עיכוב האנזים תירוזין-דהקרבוסילז שנמצא בחיידק במעי הגס. התיראמין אחראי למספר סיבוכים לבביים ונוירולוגיים של מחלת כבד, כמו אנצפלופטי כבדי. אגירת התיראמין ונגזרותיו עלולה לגרום לירידה בתנגודת הפריפרית, מה שעלול לגרום לעליה בתפוקת הלב, ירידה בתפקודי כליות ואי תפקוד מוחי. ע"י הורדת התיאמין בדם, מסייע ה-Berberine למניעת סיבוכי צירוזיס.
מינון: טינקטורה 1:3 25% אלכוהול, 1-2 מ"ל TDS
מיצוי נוזלי, מרתח, חליטה, אבקה.
¼ כפית אבקה מהצמח מספר פעמים ביום.
אופציה מועדפת – מלח מהאלקלואיד Berberine.
ג'ינסנג – PANAX GINSANG
חלק בשימוש: שורש.
חומרים פעילים: גליקוזידים, אלקלואידים, חומצות שומניות, שרף רירי, אנזימים, ויטמינים, מינרלים, שמנים ריחניים, ספונינים, סטרולים.
לכל חומר אדפטוגני, ישנה השפעה על הכבד, עקב תפקידו המרכזי של הכבד במטבטליזם ובתגובות המטהרות. הג'ינגנס משפיע על הכבד במספר צורות: הוא תורם להיפרפלסיה של תאי קופר, האחראים לסינון של רעלנים רבים ורקמה חלשה של המחזור הפורטלי. לעלייה במספרם ובפעולתם יש השפעה עמוקה על מצב הכבד.
מינון: טינקטורה – 1:3 – 305 אלכוהול, 1-2 מ"ל TDS.
חליטת תה, קפסולות, אבקה.
לענה/שיבא – ARTEMISA VULGARIS – Mugwort
משפחת המורכבים.
חלקים בשימוש: עלים ושורשים
מרכיבים פעילים: tritrpene fermenol , Thujone , Cineole, Vulgarinאלפא+ביטא,
Pinenes, Sitoterol ביטא.
הלענה מחממת, מכווצת ומסיעת לעיכול. היא מחזקת את מערכת החיסון, את הקיבה ואת מערכת העיכול, דוחה מיצים מיותרים מהגוף, יעילה מאוד לתולעים ולדלקות מעיים, מייצרת מיצי עיכול, מונעת הקאות, טובה לצהבת, מטהרת כבד ומרה, דוחה מים מהגוף.
שתיית התה מסייעת רבות להרגעת כאבי בטן, להרעלות קיבה, לסכרת ולבעיות מחזור- בעיקר אי סדירות.
שימושים: טינקטורה וחליטת תה.
טינקטורה- 1:5 45% אלכוהול, 1-4 מ"ל TDS.
אזוב מצוי – MARJORANA SYIACA/ Majoram
משפחת השפתיים.
החלק הפעיל: עלים.
חומרים פעילים: שמנים נדיפים 3%, שהעיקריים בהם: thimol, carvacrol
האזוב המצוי הוא אנטיספטי, קרמנטיב, ממריץ את זרימת הדם, מחזק את הכבד, מחזק את הלב, מסלק תולעים במעיים, משתן, מחטא, מוריד נפיחויות ובצקתיות, יעיל לטיפול בכבד ובמעיים. יעיל לטיפול בשלבים הראשונים של צהבת.
מרשם: 50 ג"ר נענע + 20 ג"ר שומר + 20 ג"ר מליסה + 10 ג"ר אשחר – לחלוט 2-1 כפיות בכוס מים חמים, לשתות אחרי הארוחה ולפני השינה- לזירוז הפרשת מיצי מרה.
חרדל השדה – SINAPIS ARENSIS/ Field Mustard
חלק פעיל: זרעים.
חומרים פעילים: מוצילגו, 255 שמן אתרי, חומצה אולאית, גליצרידית, סטירית, הזרעים מכילים גם גליקוזידים ואת האנזים מירוסין.
חרדל השדה הוא חם מאוד, חריף, מנקה ליחה ומחמם כבד.
שימושים: הצטננויות, דלקות אזניים, כאבי פרקים, חיזוק הגוף וניקוי מעיים, אבנים בכליות, משלשל- בעיקר למבוגרים.
מרשמים: שתיית מים שבושלו בהם זרעי חרדל – למחלות כבד.
בישול 2 גרם זרעים בחצי ליטר מים למשך חצי שעה- 1 כוס ליום.
אכילת גבעולים, עלים ותפרחת.
ANEMONE HEPATICA/ Liverwort American
משפחת הסוככים.
חלק בשימוש: עלים ופרחים.
חומרים פעילים: טאנינים, סוכר ומצילגו.
שמו של הצמח נובע מהמלה Epatikos – שמשמעה- משפיע על הכבד.
הצמח לא נחקר באון מלא, לכן הנתונים עליו מאטים. הצמח הינו בעל השפעה עדינה, ולכן ניתן להשתמש בו כמעט ללא חשש.
פעילות רפואית: מכווץ, מעורר, נוגד עוויתות.
שימושים: ספציפי לטיפול בהפרעות כבד, בעיות עיכול, שיעול, דימומים מהריאה, בעיות בדרכי השתן, מחלות עור, ומחלות כלליות של בית החזה.
אופן השמוש: כפית צמח מיובש לכוס מים רתוחים בתדירות גבוהה- לתמיכה בכבד.
חלטה המכילה ½ כפית של צמח מיובש, כל מספר שעות- לשלבים מאוחרים של שחפת.
בבונג (קמומיל) –
CHMOMILA GERMAN/ Matricaria Chmomilla
משפחת המורכבים.
חלקים בשימוש: פרחים, שמן אתרי.
חומרים פעילים: 2% שמנים אתריים המכיל עד 505 אלפא ביסבולול, חומצה סוליצילית, פלבנואידים (אפיגינין, רוטין וקוורצטין), אזולן, חומצה ולריאנית, טאנינים, anthmic acid.
תכונות: אנטי-ספטי, מרגיע כאבים, אנטי-דלקתי, קרמנטיב, משכך כאבי רחם ומחזור, מונע התכווצויות שרירים חלקים, משכך כאבי טחול וכבד, מוריד חום מגביר השתנה, מגביר הפרשת חלב ביונקות, מרגיע ומחזק את מערכת העצבים, מעודד זרימת דם טובה למח, יעיל לטיפול בדלקות באברים פנימיים, בעיקר בכבד ובכליות, מחטא זיהומים, מסלק תולעים, מוריד נפיחויות.
שימושים: חליטה, רטייה, כתרופה הומיאופתית.
טינקטורה: 1:4, 45% כוהל, 5-2 מ"ל X 3, שמן ארומטי.
גפן – VITIS VINIFERA/ Vine
משפחת הגפניים.
חלקים בשימוש: פרי, עלה , מיץ.
חומרים פעילים: העלים הנאספים ביולי מכילים עירוב של קנה סוכר וגלוקוז, חומצה טטרית, מלח אשלגן (משלשל ומשתן), קוורצטין, קוורציטרין, טאנינים, אמידון, חומצה מאלית, גומי, אוקסלאט-הסידן, אינוזיטול. העלים הנאספים בסתיו מכילים הרבה יותר קוורצטין ופחות קוורציטרין.
הפרי הבשל מכיל סוכר, גומי, חומצה מאלית, מלח אשלגן ומלחים אנאורגניים.
הפרי המיובש, צימוקים, מכיל דקסטרוזה ומלח אשלגן.
הזרעים מכילים שמנים וטאנינים.
פעילות רפואית: סוכר הענבים הינו תוצר של כמיקלי סוכר אחרים, הוא נכנס למחזור מבלי לפעול על הרירית, ופעילותו המחממת והמשמינה מתבצעת מהר יותר בהעלאת האנרגיה ותיקון הפסולת במצבים של חום, אבל שימושיים גם במצבים דלקתיים ובגאוט.
הזרעים והעלים מכווצים, ובעלים משתמשים לדימומים ולטחורים.
ענבים בשלים משפיעים על הכליות בהזרמה חופשית של שתן (יש להמנע מהם במצבים דיספפטיים), במצבי אנמיה, תשישות, נווראלגיה וחוסר שינה.
מינון: 50 ג"ר ענבים שלא הגיעו לבשלות מלאה ביום, נלקחים בתראפית ענבים, ע"י אנשים הסובלים מכבד נרפה ותפקוד לקוי של המרה.
שומר – FOENICULUM VULGARE/ Fennel
משפחת הסוככים.
חומרים פעילים: עד 7% שמן אתרי (בזרעים).
שימוש: מחזק את הקיבה, קרמנטיב, מחזק תיאבון, ממריץ הפרשת ריר ומיצי עיכול בכל המערכת, משכך כאבים במערכת העיכול, מנרמל פריסטלטיקה, מייזע מכייח, משלן, מגביר ייצור חלב במניקות, מחזק את הגוף, נותן ריח נעים, מעורר, מזרז עיכול שומנים ומסייע בהרזיה, מונע שלשולים.
אינדיקציות: כיבים במערכת העיכול, דלקות במערכת הנשימה, למניעת הזדקנות מהירה, להגברת התיאבון, טוב לילדים, לביות שתן ובצקות, דלקות עיניים.
אופן השימוש: מרתח של זרעים, עד 6 כפות ליום.
טינקטורות, קומפרסים לדלקות עיניים ועפעפיים, לעיסת זרעים לריח רע מן הפה. לבעיות שתן ובצקות- 1 כפית זרעי שומר, לחלוט במים רותחים ולהשרות 10 דקות, לשתות כוס לפני כל ארוחה.
חותם הזהב – HYDRASTIS/ Golden seal
משפחת הסוככים.
חומרים פעילים: הדרסטין % 3-2, ברברין % 5-4 (תרכובות אלקולואידיות).
שימוש: מסייע למערכת העיכול, מחזק קיבה, משלשל, מונע שטפי דם.
אינדיקציות: לקויי עיכול, דלקת כבד, אולקוס, קוליטיס, אנורקסיה, כאבי מחזור, שטפי דם, הצטברות ליחה במערכת הנשימה, דלקת עפעפיים, דלקות אזניים.
מינונים: השרייה של ½ כפית בכוס מים TDS.
טינקטורה של 1:10, 60% כוהל, 4-2 מ"ל TDS.
הצד הרוחני
כבד פגוע, מראה מבחינה פיזית על נטילת יתר של תרופות, שתיית אלכוהול מוגזמת והכנסת רעלים לגוף. הפערות כבד מצביעות על הערכה בלתי נכונה של מה מועיל לנו, ומה מזיק. מה טוב, שימושי וכדאי "להפנים" ולעכל, ומה לא. מבחינה נפשית הדבר עשוי להורות על הפנמה של דברים שאיננו יכולים להתמודד איתם- "תפריט" נפשי בלתי מאוזן, בלתי מתון, מוגזם.
הכבד הוא הזרם האנרגטי שלנו. כאשר הוא סובל מחוסר וירטואליות ואנרגיה, עלול הדבר לגרום לאובדן ההנאה מהחיים ואת הביטוי העצמי. מחלת הכבד מביעה תגובה גופנית לחוס מתינות ולאשליות של גדולה, תוך כדי לימוד האדם להרפות מהפרזה זו.
מתוך מחלתם, לומדים החולים מתינות, סובלנות וריסון עצמי.
לכבד ישנו קשר סימבולי עם ספירות דתיות ופילוסופיות שונות, אך מסקנות אלו לאו דוקא יבואו לידי ביטוי במספר רב של אנשים בשלב הראשון.
שאלות שעל האדם לשאול את עצמו במקרה של מחלת כבד:
• באילו תחומים איבדתי את הקבולת שלי להערכה מדויקת?
• באילו חשיבויות לא אוכל להבחין בין מה שטוב לי לבין מה ש"מרעיל" אותי?
• לאן הוצאתי דברים עודפים? האם שאיפותי מוגזמות מדי? מתי אני חורג מהגבול?
• האם יש לי, בדפוסי האמונה שלי, קשר עם המקור? האם השינויים המתרחשים בעולם מפריעים לי בידיעותי הפנימיות? האם לשקולים פילוסופיים יש תפקיד קטן ולא משמעותי בחיי?
• האם אני חסר בטחון?
פסיכוספיריטואלי
הכבד הוא מושב הרגשות הבסיסיים. בעיות כבד עשויות להצביע על תלונות תמידיות, הצדקת חיפוש אחר אשמה על מנת לענות את העצמי, תחושות שליליות.
מחשבות חיוביות מתאימות לבעיות כבד:
• "אני בוחר לחיות בעד למרחב הפתוח בלבבי, אני מחפש אהבה ומוצא אותה בכל מקום".
• "אני יודע אהבה, שלווה ושמחה בלבד".
• הכבד הוא משכן הכעס והרגשות הקדמונים. בעיות שלהן קשר עם טענות כרוניות. הצדקת טעויות להונאה עצמית, הרגשה רעה.
• אלכוהוליזם- הרגשה של חוסר תועלת, רגשי אשם, אי-התאמה, דחייה עצמית.
בבליוגרפיה
הילינג, ריפוי בצבע, בקריסטלים ובדמיון מודרך – ראה בספרי "לזרום באור- הילינג עצמי ומקצועי", הוצאת גל.
ויטמינים ומינרלים לבריאות הגוף והנפש. ד"ר דוד אורן. ת"א 1997
יסודות הטיפול התרופתי. עדנה אופנהיימר, עמוס קורצ'ין- עם עובד ת"א 1998
מדריך שימושי לעשבי מרפא. ליקט וערך: מ.ב"ר יוסף. 1995- מכון מרדכי.
מרפא הבושם. בהוצאת המרכז הרוחני קהילתי ובית הכנסת "שאולי", אשדוד. תשמ"ז
צמחי מרפא סיניים, אבי כפיר 1995 בהוצאת א.כפיר
צמחי מרפא. ד"ר עקיבא זן-בר. דפוס בני שמעון ת"א
צמחי מרפא. פנלופי אודי. עם עובד 1998
צמחי מרפא ברפואה המודרנית – כרך א'. ד"ר מינה פארן, אנה טשרני. ירושלים 1997
Principles of Anatomy and Physiology. Tortora Grabowski. Biological Sciences Texbooks. 1993
